מלחמה עם נפוליאון
על בונאפארטה נפוליאון כתב הרבה, אבל מייודע איך ישתנה מהלך ההיסטוריה, והיתה מלחמה כללית עם נפוליאון ב- 1812, אם ב- 1788 לא נשלל ממנו שירות צבאי ברוסיה. הוא הגיע לארץ בדרגת סגן ורצה לשרת בצבא הרוסי. בשלב זה, האימפריה נלחמה נגד טורקיה והיה זקוק מאוד למתנדבים.
נפוליאון הנמרץ חיבב את הגנרלזבורובסקי, והוא היה לוקח אותו בשמחה לעצמו, אבל העסקה הוכיחה שהיא לא רווחית. זאת בשל העובדה כי ערב צאת הצאר (מאוד לא נוח לזרים), שעל פיו הורידו קצינים ללא אזרחות רוסית לדרגה אחת. התברר כי באותה עת היה נפוליאון בדרגת סגן, וברוסיה היה לוטננט. כועס בונפרטה הבטיח ללכת לשרת את מלך פרוסיה, כי הוא קיווה להגיע מיד לדרגת סרן.
לא הרבה לפני האירועים האלה, נפוליאון מבריקסיים את בית הספר צוער, שם למד מתמטיקה, גיאומטריה, וכן את הדקויות של חקיקה אזרחית. הניצחון וההכרה הגיעו אליו בתקופה שבין 1785 ל- 1794, כשהיה זז במהירות לאורך סולם הקריירה הצבאית. עד עצם היום הזה, הערצתו לעליית הקצין הנמוך ביותר אל תת-אלוף, והסיבה לכך היתה המלחמות המנצחות של נפוליאון, נערצת.
מאז 1805, בונאפארטה התחיל צבא כזהקמפיינים כמו הפרוסית, הפולנית, היספנו-פורטוגזית, הסקסונית. קרבות גדולים מחכים לו: "קרב העמים" ליד העיר לייפציג בסקסוניה, ווטרלו, וכמובן המלחמה הרוסית הקטלנית של 1812.
בנפוליאון, שהפך ללוחם חכם ומנוסה,היו כוונות לכבוש את העולם כולו. עובדה היסטורית מעניינת מאשרת כי המלחמה עם נפוליאון החלה הרבה לפני 1812. עדות לכך היא התכתובת ארוכת הטווח, או ליתר דיוק "הדו-קרב" בין שני אישים וקיסרים דגולים. בדיפלומטיה קיבלה שם מיוחד - "מלחמת נוצות".
ניצחונות קודמים מבריקים של נפוליאון היוהם בלתי מעורערים, אך כאשר הכין מסע צבאי לרוסיה, הוא לא הבין את הפסיכולוגיה הצבאית של החברה שלנו, את הטקטיקות והאסטרטגיה של המפקדים הרוסים. זה, בתורו, הוביל לקריסה של תוכניות פנטסטי של Bonaparte.
המלחמה הפטריוטית עם נפוליאון החלה ב -12 ביוני1812 שנה. בלי להודיע לאויב על תחילתו, חצה המשמר הצרפתי את נהר הנאמן. המלחמה הזאת שהקיסר הצרפתי היה צריך להצדיק, והוא נתן לה שם פאתוס: "מלחמת פולין השנייה". לכאורה הם היו מטרה גדולה - השחרור והתחייתה של פולין.
המלחמה עם נפוליאון למען רוסיה החזקה היתהאבל היא לא העניקה השראה לפולנים, והם, כמיטב יכולתם, התעלמו מהשתתפות בה. בונאפארטה היה גדול תוכניות ברוסיה, אבל, קודם כל, הוא חולם ללכוד את הלב של העם הרוסי - מוסקווה.
המפקד הגדול היה לבדו, בבירורב טקטיקות הקרב כדי להשיג ניצחון, ומלחמות נפוליאון אישרו את גאון שוב ושוב של המפקד, אבל ברוסיה לא היה משהו מדהים, כי הוא איבד. למרות שהוא לקח מוסקבה, ועמד על Poklonnaya היל בספטמבר 1812, מתפעל מהיופי של העיר, אך ב -17 בספטמבר בשעות הבוקר המוקדמות מחלונות הקרמלין בכל מקום שיכולתי לראות את האוקיינוס לוהט - זה בער החלום שלא שלו. מה שנראה נכון אתמול, בעיניו הפך לאפר. תוכניות וחישובים של נפוליאון לא היו להתגשם, אבל הכי חשוב, המלחמה ברוסיה נהרסת תמיכתה - הצבא, אשר גוסס במהירות בחורף רוסי קר.
כבר עכשיו היה ברור - המלחמה עםנפוליאון ניצח את העם הרוסי, והוא, המנצח בכל אירופה, יעזוב את רוסיה מובס וסבל פיאסקו. עכשיו הרוסים הכתיבו את התנאים. המלחמה עם נפוליאון ב- 1812 היתה טרגית ומלאת גבורה. לפני הקיסר היה הקרב על בורודינו ב- 7 בספטמבר, וזה היה הקרב הגדול והרסני ביותר במלחמה הפטריוטית ב- 1812 לצבא הצרפתי. בעקבותיו איבד הקיסר הצרפתי את רוב בעלות הברית, והצבא לא יכול היה לפצות על ההפסדים שנגרמו ברוסיה. הדבר החשוב ביותר היה שהוא איבד את התואר של הקיסר של צרפת, וזה היה תחילת הסוף.
