דת ותרבות - קרקע משותפת

הדת תמיד היתה בעלת חשיבות רבההתפתחות התרבות בתהליך הציוויליזציה של האנושות. הדת והתרבות קשורות קשר הדוק וקשרי, והשינוי באמונות משפיע על התפתחות התרבות באופן ישיר ביותר. לדוגמה, השפעת הדת על התרבות העתיקה חשפה את המיתולוגיה היוונית העתיקה, אשר, בתורו, הולידה את התיאטרון העתיק והיתה לו השפעה רבה על התרבות האירופית. טיטיאן, שייקספיר, מוצרט, רובנס פנה אליה לעתים קרובות ביצירותיהם. מיתוסים תנ"כיים הולידו דימויים חדשים באמנות, ונושאים אוונגליסטיים הפכו להשראה בלתי נדלית עבור אמנים, משוררים ומוסיקאים רבים.

הדת והתרבות מתמזגות זו מזומקור ההיסטוריה של האנושות. והשפעת השינוי בדת על התפתחות התרבות מתבטאת היטב באימוץ האורתודוקסיה ברוסיה, שהביא את המדינה לרמה חדשה לגמרי של התפתחות. האורתודוקסי הותיר את מורשתו בתרבות בצורת מבנה המקדש, הדפסת ספרים, כתיבת סמלים, ביצוע בגדי. כל זה חל על תרבות החומר. בנוסף, עקבות רבים עזבו את הכנסייה ברוחניות של העם. כאן השפיעה השפעה רבה על היווצרות התודעה על ידי מוסיקה רוחנית, דרשות ואמונות.

הדת כצורה של תרבות באה לידי ביטוי"טריניטי" רובלב, "הסעודה האחרונה" ונושאים אחרים בציור; במגוון של מקדשים יפים באדריכלות; כמו גם בפיסול ובמוסיקה. אשר לספרות, השפעת הדת ניכרת כאן במיוחד, במיוחד עבור הספרים הגדולים ביותר - התנ"ך, הקוראן והוודות, שהם מכולה של חוכמה, חסד ואמת, מקור השראה יצירתית. ספרות רוסית עתיקה תיארה את חיי הצדיקים, אחר כך החלו להופיע דמויות של אנשים שהיו דוגמאות לקדושה.

תפקידה של הדת בתרבות אינו מוטל בספקדעה שכזו שללא דת אין תרבות של ממש. נוצרי של תרבות גבוהה יש להשוות את ישוע המשיח, אשר לא ראה הבדלים בין עמים, לו היו רק אנשים ככאלה. הוא חייב להיות צדקה אמיתית, שהיא התנועה של הנשמה, ולא את מילוי החובה של אחד ואת הדרך לישועה. הוא חייב להיות אדם מאוד מוסרי, סובלני וצנוע, העיקר שעבורו החיים הם אהבה לכל בני האדם, לא גינוי וסליחה.

כבר נודע לנו כי לדת ולתרבות יששורשים משותפים. התרבות היא החיבור של דורות, היא פולחן של אבות. לתרבות העתיקה היתה השפעה רבה על הכנסייה הנוצרית, הרומית, בתורה - על התרבות הקתולית, הביזאנטית תפסו מקום משמעותי באורתודוכסים. זה משפיע על האדריכלות של הכנסיות, כתיבת סמלים, מוסיקה דתית וספרות. באמצעות התרבות הדתית, הכנסייה מביאה אנשים לעולם האמנות, מפתחת תפיסה אמנותית בהם.

הדת והתרבות הן בלתי ניתנות להפרדה, שכן הדתיש השפעה גדולה למדי על התרבות החילונית, המעניקה דימויים וסיפורים אמנותיים מתולדותיה. היעדר הדימויים הללו יביא לפגיעה רבה מאוד בתרבות זו וימנע ממנה ביטוי אקספרסיבי. מאז ימי קדם האדם הבין שהוא לא הולך על עצמו את עצמו, כי ישנם כוחות טבעיים אשר שולטים ושולטים בעולם. כלומר, מלכתחילה היתה התרבות תחת השפעה של הדת, בהתחלה פרימיטיבית ואינטואיטיבית גרידא, אחר כך גבוהה ומודעת יותר.

הדת שומרת על החברה בתוך גבולותהמודל התרבותי, הוא המפתח להיסטוריה. אי אפשר להבין את התרבות של חברה בלי לדעת את הדת שמאחוריה. ההשראה הדתית יצרה את הדימויים האמנותיים הראשונים בספרות, בהקמת מקדשים ויצירת פסלים. הרצון לכוחות גבוהים יותר ולפטרוניה שלהם בדתות פרימיטיביות יצרו שאמאנים וריקודים קדושים, במעלות הגבוהות - יצירת מקדשים, סמלים ותפילות אלוהיות. לכן, כל תרבות גדולה היא טנדם של התנועה האלוהית ואת האדם.