בונין, "קוקיה": סיפור קצר

האדון הגדול ביותר של פרוזה ו lyricist מוכשר - כךא בוני מאופיין בספרות הרוסית. "קוקיה" - סיכום הפרקים המופיעים בהמשך - אחד הסיפורים הראשונים של הסופר, שבו מחבר תקריב מתאר איש מן העם.

פרק אחד. שומר חדש

בערב פברואר התקרבו אל האכסניה ביערשפיכה. איש זקן יצא מהם, לבוש במעיל ובכובע שחוקים. בידיו החזיק חתול עם תרנגול, ואחריו שני כלבים. זה היה חייל זקן, המכונה "קוקייה". הוא הציף את התנור, בישל תפוחי אדמה. לא ממהר, אבל אכל ברעב. אחר-כך טיפס על התנור וכיסה את עצמו במעילו. קוקייה היתה מאושרת: לבסוף הוא הופיע, אם כי לזמן קצר - האדון מינה לו שומר ביער - בית, ארוחה. הוא ידע היטב מה פירוש ההתאבקות, ולכן הוא היה מרוצה מהקטן, אמר בונין.

"קוקיה": סיכום קצר של 2 פרקים

איכשהו הלך הזקן לבקש כסף. ברגע שהאדון עזב את החדר, נכנסו שני בניו. הם דיברו עם הקוקיה. הם התחילו לשאול על הכלבים, סיפרו על הטריקים של הצוענים - הכלב שנשלח עם הזקן לבית המשמר. הלכנו לציד, והקוקיה הבטיח להביא את הגורים לבנים - הוא ראה את אמם ליד ביתו.

הזקן חזר בעליצות אל היער. הוא אומץ, ולכן קיבל כינוי כזה. מילדות נקלעתי לעבודה. אחרי השירות הוא התחתן, אבל המשפחה שלו לא עובד. מגיל צעיר הוא ראה עצמו מועמד, מוחץ, והרשעה זו הפכה אותו לשטויות עצלות, עצבניות. מאפיין זה נותן את הגיבור של הסיפור "קוקיה" בונין. התוכן הקצר של חייו המר מרים את האושר שחש כשגרה בבית המשמר.

פרק 3. בחיפוש אחר הזאבים

זו היתה תחילת אפריל. כשחזר מן המעקף, ראה קוקו זאב. הוא החליט שהיא בטח כבר גדלה. בערבים הקשיב הזקן לקולות, בתקווה לגלות היכן נמצא המאורה שלה. אבל הכול היה לשווא. לבסוף, עם שחר, החליט קוקו ללכת אל הגיא בעצמו. והיה לו מזל: שני זאבים היו שוקקים על האבנים. הזקן הניח אותם בשק וניגש אל האדון.

הבנים היו מרוצים. והקוקיה סיפר זמן רב איך תפס את הגורים. בשמחה, חזר לבית המשמר, שם כבר חיכה לפקיד. התברר שבזמן היעדר הקוקייה ביער נחתכו עצים. עכשיו היינו צריכים לענות על זה.

בונין, "קוקיה": סיכום של 4 פרקים

כעבור כשבועיים הגיע המאסטר. כל הימים האלה קוקו העמיד פנים שהוא חולה ועכשיו התלונן שהפקיד שלו כמעט הרג אותו. הבעל הבטיח לשלוח שומר חדש, והזקן הורשה להישאר בבית בעודו בחיים. בקיץ שוב עבר קוקו דרך הכפרים ופעם הוא היה בביתו של האדון.

הנערים היו מאושרים מאוד וסיפרו לו זאתגור אחד זאב מת. השני לא אכל דבר והיה רזה. "אנחנו חייבים להניח לו ללכת, "הציע הזקן. בדרך אל הבור החלו הנערים לחקור את הגיבור על חייו, ממשיך בונין. קוקיה - סיכום קצר של השיחה ניתנת - ציין כי לא את המשפחה ולא את הבית הוא לא. קשה למצוא עבודה זו. כשהסוהרים הציעו סיוע, הוא רק ביקש לקחת שני חולצות מאביו. והוא הוסיף שהוא יקפא בחורף, כדי שיהיה לו משהו לקבור.

הזאב שוחרר, והזקן הלך בעקבותיואותו לתוך היער. ובחורף התגשמה נבואתו, כותב בונין. הקוקייה, הסיפור הקצר שעליו קראת, נמצאה מתה ליד האכסניה, שם בילה בשמחה שלושה חודשים מחייו לפני כשנה.