שיטה דיאלקטית בפילוסופיה
הדיאלקטיקה בפילוסופיה היא דרך חשיבה, שבה נחשבים דברים ותופעות בהתהוותם ובהתפתחותם, בקשרים הדוקים זה עם זה, במאבק ובאחדות הניגודים.
בימי קדם, העולם הנבוןהיה מיוצג כתנועה נצחית ותנועה שבה ניגודים משותפים ונמצאים באחדות. הפילוסופים היוונים הראשונים ראו את השתנותו האינסופית של העולם הסובב, ובו בזמן אמרו שהקוסמוס הוא שלמות יפה ומלאה, הנחה בשלום. הדיאלקטיקה שלהם נוצרה כתאור של תנועה זו ומנוחה, וגם כהשתקפות של התמורות הבלתי פוסקות של אלמנט אחד למשנהו, דבר אחר.
השיטה הדיאלקטית של הסופיסטים הופחתה לטהורההכחשה: לשים לב לשינוי המתמשך להפריך כל רעיונות ומושגים של אחרים, הם הגיעו למסקנה לגבי היחסות ואת המגבלות של ידע אנושי בכלל, האמינו שאי אפשר להבין את האמת.
מאבק פורה
השיטה הדיאלקטית ביותר פותחה על ידי ג'ורג 'הגל, הפילוסוף הגרמני של המאה התשע-עשרה: הרעיון המרכזי שלו הוא שהפכים מנוגדים זה לזה, ובו בזמן מציעים זה לזה זה את זה. הסתירה של הגל היא דחף לאבולוציה של הרוח: היא גורמת למחשבה לנוע קדימה, מתוצאה פשוטה ועד מורכבת ומלאה.
הגל רואה את הסתירה העיקרית בעצם הרעיון המוחלט: היא לא יכולה פשוט להתנגד לא-מוחלט, סופי, אחרת זה יהיה מוגבל
השיטה הדיאלקטית של הגל היא תהליך של שיפור עצמי של המושג. הדיאלקטיקה היא גם השיטה והתוכן של הפילוסופיה שלה.
פילוסופיה מרקסיסטית גם בשימושאבל היא קשורה קשר הדוק לתפיסה המטריאליסטית של ההוויה והאדם, ולכן מעשית יותר: היא רואה בראש ובראשונה סתירות חברתיות ולא פילוסופיות.
השיטה הדיאלקטית שימשה לא רק בהמערב, אך גם בפילוסופיה המזרחית: לדוגמה, בסין זהו הרעיון של יין ויאנג - שני היבטים שונים של מציאות אחת שהופכים זה לזה.
השיטה הדיאלקטית מתנגדת לשיטה המטאפיזית, המופנית למקורות של היותה כזו, לחיפוש אחר טבעו המקורי של המציאות.