אדוארד ברנשטיין: רעיונות בסיסיים
הוא הוא שהטיל ספק בתקיפותהדוקטרינה המרקסיסטית. כתומכת חיה של רעיונות סוציאל-דמוקרטיים, הוא היה מחברם של תאוריה חדשה של רוויזיוניזם, שהיוותה בסיס ההמרה למערכת האמונה, אשר דבקה SDS. האיש הזה - אדוארד ברנשטיין. "Bichevatel" מרקסיזם ראש האינטרנציונל השני היה משוכנע לחלוטין כי הדוקטרינה של "התמוטטות הקפיטליזם" ואת התיאוריה של "התרוששות של הפרולטריון" בשורש טועה. אז מי הוא, אדוארד ברנשטיין, ולמה פתאום הוא נהפך למתנגד של מרקס? שקול לשאלה זו ביתר פירוט.
שנות הילדות וההתבגרות
זה ידוע כי אדוארד ברנשטיין, ביוגרפיה קצרההמעניינת את ההיסטוריונים ואת מדעני הפוליטיקה, נולדה למשפחה יהודית. זה קרה ב -6 בינואר 1850 בגרמניה. הוריו של אדוארד לא היו אנשים עשירים, אבל, עם זאת, הם היו מסוגלים לתת חינוך צאצאים שלהם. אסדק עתיד לסיים את לימודיו בבית ספר פרטי לגברים, ולאחר מכן הוא החל להשתתף בגימנסיה.
אחר-כך נכנס הצעיר לבית-ספר מסחרי. בהיותו בוגר, הוא הועסק אצל פקיד פשוט במוסד בנקאי שבבעלות הרוטשילדים בבירה הגרמנית.
PSD
אדוארד ברנשטיין, כבר צעיר, מתחיללהתערב בתיאוריה של הסוציאליזם. בעודו לומד בגימנסיה, הוא מקים קולקטיב בשם אוטופיה, הכולל אנשים החולקים את דעותיו. וב- 1872, אדם צעיר ממלא מחדש את שורות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית. במקביל הוא עוסק בפעילות עיתונאית בתחום המדיני. עד מהרה אדוארד ברנשטיין, שהביוגרפיה שלו אינה ידועה לכל, הופך להיות חסיד של התיאוריה הסוציאליסטית שפותחה על ידי דירינג. בסוף שנות השבעים של המאה ה -19 אסרו השלטונות הגרמניים על עיתונים שפורסמו על ידי הסוציאל-דמוקרטים, ולאחר מכן נאלץ הצעיר לעזוב את מולדתו.
הגירה
הוא עובר לשווייץ. במשך זמן מה הצעיר מתפקד כמזכיר לאיש העסקים הכברג, שמממן כמה מהדורות מודפסות של הסוציאל-דמוקרטים.
בתחילת 1880, אדוארד ברנשטיין החלהלעבוד בכתבי העת "סוטסיאל דמוקרט" כעורך. בתפקידו זה עבד במשך כמעט 10 שנים והפך לרדיקליסט מובהק, ולאחר מכן התפוצצה סבלנותן של השלטונות השווייצריים, והסוציאל דמוקרט גורש מן הארץ. אחרי אדוארד הולך לבריטניה, שם גורלו מצטמצם אנגלס עצמו. הם נעשים חברים קרובים, וברנשטיין הוא חסיד של הוראה מרקסיסטית.
בגרמניה
בתחילת שנות התשעים של המאה התשע-עשרה הורשה אדוארד לחזור למולדתו, שם ריכז מאמצים על הקריירה הפוליטית שלו. בשלב זה החליט לבסוף על בחירת הדוקטרינה.
ב- 1902 הפך הסוציאל-דמוקרט לחבר בפרלמנט הגרמני. הוא יעבוד עם הפסקה קטנה בתפקיד זה עד 1928.
תורת הרוויזיוניזם
בהיסטוריה, ברנשטיין נכנס כמתנגד להוראה המרקסיסטית, והוא אינו מסכים לכל הוראותיו, אלא רק עם כמה. הוא גם פיתח את הדוקטרינה של הרביזיוניזם.
המחבר שלה התעקש כי התיאוריה של מרקסצריכה להיות משופרת, שכן היא מנוגדת לניסיון ההיסטורי החדש ולסיום הסוציאליזם כתורה פוליטית וכוראה היא הכרחית. אבל השקפותיו של אדוארד ברנשטיין והולדת הרוויזיוניזם נקטו בעוינות על ידי מנהיג המהפכה הרוסית, ולדימיר לנין.
בעבודתו "בעיות הסוציאליזם" ו"בעיות הסוציאליזם והסוציאל-דמוקרטיה "ניסח הסוציאל-דמוקרט את התזה הבסיסית שלו:" התנועה היא הכל, המטרה הסופית היא לא כלום ".
תמצית הביקורת על ההוראה המרקסיסטית
הוא, כאמור, נחקראת הנכונות של הוראות מסוימות של המרקסיזם מנקודת המבט של הצדקה מדעית. אלה כוללים, בפרט, את הדוגמה כי התפתחות הקפיטליזם יעורר את התרוששות הפרולטריון. מה עוד לא הסכים אדוארד ברנשטיין? הרעיונות הבסיסיים של המרקסיזם, המבוססים על העובדה שהמערכת הבורגנית מניחה ריכוז חובה של הון בכל תחומי המשק, נדחו גם הם. על פי האסקק, ככל שהמערכת הקפיטליסטית מתפתחת, כך בולטים פחות הניגודים המעמדיים, ויש לשפר את חייהם של העובדים הפשוטים במקרה זה באמצעות רפורמות ממשלתיות.
ובבניית מדינה בורגנית, מכשיר חשוב מאוד הוא גוף מחוקק שבו "השמאל" צריך להיות מיוצג ברוב.
במקביל, ברנשטיין הוא תומך שלצעד אחר צעד הרפורמה של מוסדות פוליטיים וכלכליים. יתר על כן, עקרונות ההגדרה העצמית, הסולידריות והדמוקרטיה חייבים להיות גם "רכים" ו"מתואמים "לביצוע. במקביל, הסוציאל דמוקרט מזהיר מפני הפסילה של הפרה (בדרך מכנית) דרך רצף כזה, אחרת החברה עלולה להתמודד עם משבר.
פרדוקסלית היא העובדה כי בפועל לא אישר את התיאוריה של אנגלס ומרקס, לפיה רק תפיסה חמושה של כוח על ידי הפרולטריונים יכול להוביל "סוציאליזציה" של המשק.
"האם הסוציאליזם המדעי אפשרי?"
זהו שמו של אדוארד ברנשטיין,שנכתב על ידו בשנת 1901. בה הוא מפרט את עיקרי הרפורמות הנוגעות למודל המרקסיסטי של הפיתוח. מושג הסוציאליזם מנותח משלוש נקודות מבט. הראשון מרמז על סוציאליזם כתיאוריה המבוססת על סתירות מעמדיות.
נקודת המבט השנייה מציבה את האובייקט כתנועה על הפיכתה של המערכת הקפיטליסטית לכלכלה קולקטיבית עם גופים ממשלתיים. השלישי מציע שהסוציאליזם הוא דוקטרינה שמציינת את הדרך להתפתחות החברה.
אדוארד ברנשטיין בעבודתו זו הדגיש כי הכרזה על מטרות העימות המעמדי כמטרות האידיאליות של התפתחות החברה היא אשליה קלאסית.
"כל הנחה של התיאוריה של הסוציאליזם, שהוקמה באת מעמדו של המדע, יש להציב ככלל בלתי משתנה בשרשרת הראיות ההגיוניות שלו. ובמסגרת האינטראקציה ההדוקה עם הנוהג שאליו שואף הסוציאליזם, עובדה זו יכולה במקרים מסוימים לצמצם את התנועה המעשית ל"לא ", כותבת" הפושע "של המרקסיזם.
ברנשטיין טוען כי הסוציאליזם כאיחוד הפרקטיקה והתיאוריה אינו מתייצב לצידוק מדעי, אם כי הוא אינו זקוק לו. העובדה היא שתורת הסוציאליזם היא בת קיימא רק בתנאי שהיא מכילה דוגמות מוסריות ומשפטיות.
בה בעת, הגישה הרוויזיוניסטית של המהפכה הסוציאליסטית- מהפכנית פורשה על ידי בני זמננו כדחייה מוחלטת של המתודולוגיה והתיאוריה של המרקסיזם.
היחס האישי של הסוציאל דמוקרט למרקסיזם
אדוארד ברנשטיין כאידיאולוג של הסוציאל דמוקרטיהתורתו של היחס של קרל מרקס היא מעורפלת. הוא ראה אותה כמוקד של התיאוריה המאבק המעמדי, היסטוריה, פילוסופיה, כלכלה פוליטית של הקפיטליזם, עם מעמד מחקר חדשנית מעודכן סימביוזה זו של החברה האזרחית.
אדוארד ברנשטיין הצליח חלקית לרמותאת החסינות של העקרונות הבסיסיים של המרקסיזם, אך הוא גם לא כלל את ההיבטים החיוביים. בפרט, הסוציאל דמוקרט שקל את העובדה שבתורתו של קרל מרקס ניתן לאחד את שתי הפרשנויות של הסוציאליזם ולדור בכפיפה אחת: המאבק המעמדי והפעילות הרוחנית והתיאורטית.
היסטוריונים סבורים כי הראשיהמרכיב של חשיבתו של ברנשטיין היה יושר אינטלקטואלי. הוא היה הראשון מבין חסידיו של תורת אנגלס ומרקס להתמקד במעמדו ובאפקטיביותו בתנאים ההיסטוריים החדשים.
