נאום דיבור
כל שפה מפותחת יש שתי צורות דיבור- בעל פה ובכתב. אוראלי, אשר כולל, קודם כל, השפה המדוברת, נוצר על פני מאות שנים והוא קשור עם התפתחות היסטורית של נושאי שלה - זה או אנשים. בשלב מסוים, זה הפך להיות סוג של יסוד להיווצרות של דיבור בכתב. יתר על כן, שתי צורות היו מקבילים במקביל, מתנגדים על ידי תכונות מסוימות.
הגדרה
בלשנית הוא האמין בדרך כלל כי שיחהזה - זה סוג מיוחד של דיבור ספרותי. היקף היישום שלה - האינטראקציה החברתית היומית, העברה כל מידע, ההשפעה על בן שיחו, מצבו הרגשי של ביטוי. באופן מסורתי שפה המדוברת על מספר העילות מתנגדת הספר. בסיסו הם ניבים-ניבים תת, Surzhikov, סלנג בז'רגון העירוני, כמו גם אלמנטים של הנאום בספר. כמו כל היווצרות לשונית משמעותית, צורה מדוברת של דיבור יש מספר התכונות ומאפיינים.
תכונות וסימנים של דיבור
תכונות הדיבור המדובר קשורות, קודם כל, לתחום השימוש בו:
אם אנחנו מדברים על טופס בעל פה, אז הנאום הזההוא משמש, קודם כל, בדיאלוגים - בשיחות של שני אנשים או יותר. זה יכול להיות מיושם גם מונולוגים התייחס על ידי הדובר לעצמו.
דיבור הוא ספונטני. לשיחה הדובר, ככלל, אינו מכין במיוחד, אינו חושב קדימה קווים משלו. הם מבוטא בהתאם מה וכיצד האדם או בני שיחו לענות על זה. גם אם השיחה מתוכננת מראש, היא מאופיינת ברמה גבוהה של אלתור. מבחינה זו, ההבדל הבסיסי בין השפה המדוברת לבין השפה המדוברת הוא, למשל, כתוב. במכתב, בדרך זו או אחרת, יש אלמנט של הכנה ראשונית, מבחר של אמצעים לשוניים, ניסוח יסודי יותר של מחשבות.
ככלל, נעשה שימוש בדיבור דיבורילא פורמלי, עם תקשורת פורמלי, פורמלי. זהו הבדל חשוב משיחה רשמית-עסקית בעל פה, למשל, שיחה בין ממונה לבין פקיד או מצגת עם דו"ח מדעי, הרצאה.
דיבור שכזה דורש השתתפות חובה בשיחה. אלה יכולים להיות העתקים בודדים המלווים את הנאום המונוולוגי של השיח.
המצב הוא גם ייחודיתכונה של דיבור. כלומר בהתאם למצב של תקשורת, מן הנושא של שיחות, מידע ומשמעות, מצבו הרגשי של בן שיחו, רמת ההתפתחות האינטלקטואלית והרוחנית שלהם, בתחום מקצועי ותחומי העניין ייקבע וצד התוכן של תקשורת ואמצעים לקסיקליים-סגנוניות הדקדוקי של ביטוי.
שימוש פעיל של שוניםתקשורת לא-מילולית - הבעות פנים, מחוות, צחוק, האינטונציה. כי אחת המשימות החשובות ביותר של דיבור יומיומי - הבנה, כלים אלה הופכים את תקשורת יותר סביר, אקספרסיבי, להקל על ההבנה של האורינטציה הסמנטית שלה.
עבור הדיבור המדובר הוא אופיינילהשתמש אוצר מילות הערכה רגשיות עם סיומות זעירות או הערך פשוטו כמשמעו, קריאות ביניים, משפטים שלמים או קטועים, תנועות צמצום, טאוטולוגיה, דוחות תחביר רציפים, ואחרים.
תרבות דיבור ושפה מדוברת
למרות שפה מדוברת נבדלת על ידי סגנונותקלות ואפילו רשלנות, ככל שהרמה החינוכית והאינטלקטואלית של בני שיחם גבוהה יותר, כך הדיבור שלהם מתאים יותר לנורמות השפה. תרבות הדיבור המדובר קשורה ישירות לתרבות הכללית של הפרט.
אז, אנשים מקבוצות חברתיות "מתפקדות"אוצר המילים של אוצר המילים המכובד, השימוש באוצר המילים של הטבע הארצי והמקרי, הצהרות לא נכונות של הדגשות במלים, שגיאות בהגייה או שימוש במילים, המשמעות הלקסיקלית שאינה תואמת לחלוטין את מצב התקשורת. טעויות דקדוקיות, פונטיות ותחביריות (שימוש לרעה בטופסי המקרה, עיוות המעטפה הקולית של המילה, בנייה לא נכונה של משפטים), שימוש בהפרעות במקום במילה מלאה, טבועות בקבוצה זו המדברת.
באנשים העוסקים בעבודה אינטלקטואלית, בדיבור של שיחה, המילון של דמות מופשטת גובר או מתרחש לעתים קרובות, שימוש מדויק ומדויק במילים בהתאם למשמעותם המילולית ולמצב התקשורת. הדיבור שלהם מתקרב לספר במונחים של דימויים, עושר לקסיקאלי, דקדוקי ותחבירי אוריינות. עם זאת, ניתן גם להשתמש במילים והתבטאויות פוגעות.
אופי ותוכן הדיבור מושפעים מהסביבה המקצועית של אנשים מדברים. מה שנקרא "מקצוענות" תופסים חלק משמעותי של אוצר המילים האנושי.
